להלן ליקוט שאינו מחייב בעניין כיצד לקרב רחוקים.

הליקוט מדבר על דיבור בנחת ובדרכי נועם, יש לדעת שיש שיטות שונות, ויש לכולם על מה שיסמוכו.
לעניות דעתי צורך הדור הוא בדרכי נועם ובנחת.
לכן ליקטתי דברים הבאים לתועלתינו והצלחתינו בקירוב אחינו

"לא ישנה להם פרק ממסכת גיהינום או חבוט הקבר"

... ובהשמיע במרום קולו בדברי כבושין, לעם מרעיתו צאן קדושים, לא יהלוך עליהם אימים, ולא ישמיע פחדים, לא ישנה להם פרק ממסכת גיהנום או חבוט הקבר, דברים קשים כגידים, רק בפה רך מחמאה לשון למודים, למען תפוס את בית ישראל בלבם, ובקרבם ישים ארבם.... וכזה וכזה רבים השיב מעון במתק שפתיים וכו'...

מתוך הקדמת בן הרב המחבר "דעת תבונה" לרבינו יוסף חיים זצוק"ל.

(מצוטט בספר "כפי תהיה, עמוד קפ"ד)

להלן מתוך ספר רבינו האלשיך בשם "שערי אלשיך"

ואמר שלא יתחיל להשמיע ברעש ורוגז קולו, פן יגעל ויתפקר בו ביותר... שאם בפתח דבריך תדבר ותאמר: "אין לך תקומה אם לא בסיגופים קשים, ותחת בושם - מק יהיה, ושק ואפר תציע, ותחת אכול משמנים וממתקים - לחמך ברעה תאכל ומים במשורה תשתה... אך לא כל הימים כי אם בחגים...

אך בימי חול, אל תאכל ואל תשתה שלושת ימים יום ולילה, כי אם לא תעשה כן ,איך יכופר עוונך?"

והנה אם כדברים האלה תדבר אליו, הלא יקוץ בך, ותעלה חמתו באפו, ויאמר לך: "מה לך ולי? הלהרגני אתה אומר? האם כוח אבנים כוחי? האם בשרי נחוש? האם יש בי כוח? הרף ממני! וקום ברח לך! אל תוסף ראות פני.

לכן לא זו הדרך! - רק כמו שכתוב : "וקראת אליה לשלום" , דברים טובים, דברי ניחומים, לדבר ולומר: מה השם שואל מעימך, רק שתעזוב דרכיך הראשונים, ותתחרט, ושוב ממה שעשית לא טוב, והשמר פן תשוב אל הדברים ההם או דומיהם, ואכול ושתו ולבוש ככל המון ישראל. ואז בראותו כי לא הכביד עליו, לא יקשה בעיניו ויעשנו.

ואז הוא ממשיך שם שצריך לאט לאט לתת לו את תיקוני התשובה.

(מצוטט בספר "כפי תהיה, עמוד קפ"ב)

דברי הרב עובדיה יוסף שכתב בהקדמה לספר "ויאמר אברהם" לרבינו הגאון ר' אברהם משה פטאל זצ"ל: "ובפרט בזמן הזה דור החופש והדרור, שצריך לדבר אך ורק במתק שפתיים ומענה רך. ומעשה קטן מאוד בעסק התורה והמצוות בדור הזה , שקול כנגד כמה מצוות גדולות בדורות שלפנינו, כי בדורות האלו הסטרא אחרא גוברת מאוד עד לאין קץ, ולכן המעט יחשב הרבה, וכמו שכתב האריז"ל בשער הגלגולים...

(מצוטט בספר "כפי תהיה, עמוד ר"כ)

ספר יעלזו חסידים לרבי אליעזר פאפו זצוק"ל: "יוכיחנו בנחת, וימשול לו משלים ודברים נאים להמשיכו לעבודת השם יתברך שמו"

(מצוטט בספר "כפי תהיה, עמוד רכ"ב)

דברי הרמב"ם:

(1) רמב"ם יד החזקה - הלכות דעות פרק ו

הרואה חבירו שחטא או שהלך בדרך לא טובה מצווה להחזירו למוטב ולהודיעו שהוא חוטא על עצמו במעשיו הרעים שנאמר הוכח תוכיח את עמיתך המוכיח את חבירו בין בדברים שבינו לבינו בין בדברים שבינו לבין המקום צריך להוכיחו בינו לבין עצמו וידבר לו בנחת ובלשון רכה ויודיעו שאינו אומר לו אלא לטובתו להביאו לחיי העולם הבא אם קיבל ממנו מוטב ואם לאו יוכיחנו פעם שנייה ושלישית וכן תמיד חייב אדם להוכיחו עד שיכהו החוטא ויאמר לו איני שומע וכל שאפשר בידו למחות ואינו מוחה הוא נתפש בעוון אלו כיון שאפשר לו למחות בהם:

(ח) המוכיח את חבירו תחלה לא ידבר לו קשות עד שיכלימנו שנאמר ולא תשא עליו חטא כך אמרו חכמים יכול אתה מוכיחו ופניו משתנות תלמוד לומר ולא תשא עליו חטא מכאן שאסור לאדם להכלים את ישראל וכל שכן ברבים אע"פ שהמכלים את חבירו אינו לוקה עליו עוון גדול הוא כך אמרו חכמים המלבין פני חבירו ברבים אין לו חלק לעולם הבא לפיכך צריך אדם להיזהר שלא לבייש חבירו ברבים בין קטן בין גדול ולא יקרא לו בשם שהוא בוש ממנו ולא יספר לפניו דבר שהוא בוש ממנו במה דברים אמורים בדברים שבין אדם לחבירו אבל בדברי שמים אם לא חזר בו בסתר מכלימין אותו ברבים ומפרסמים חטאו ומחרפים אותו בפניו ומבזין ומקללין אותו עד שיחזור למוטב כמו שעשו כל הנביאים בישראל:

(בפיסקה האחרונה כותב הרמב"ם שאם לא חזר בו בסתר אז מכלימין אותו , וכתב החזון איש שכיום לא ניתן לומר שהוכחנו משהו וכיוון שהוא לא קיבל אז אין לו דין "עמיתך" , אז היום לא ניתן לומר כלל זה כיוון שאין מי שיודע להוכיח בצורה כל כך טובה כמו בדורות הקודמים.

לכן יש בעיה היום להכלים משהו גם אם הוכיחו אותו בסתר.

(3) ספר נתיבות עולם ב - נתיב התוכחה - פרק ג

כי בודאי לתוכחה צריך חכמה רבה מאוד עד שמקבל המוכח דברי המוכיח שהחוטא כבר נטה אל החטא ואם רוצה להוציא אותו מן הדבר אשר עשה צריך חכמה גדולה לדבר עמו דברי נועם ודברי סברא מאוד עד שהדברים נכנסים בלבו.

(1) ספר החינוך - מצוה רלט

מצות תוכחה לישראל שאינו נוהג כשורה:

להוכיח אחד מישראל שאינו מתנהג כשורה, בין בדברים שבין אדם לחבירו או בין אדם למקום, שנאמר [ויקרא י"ט, י"ז] הוכח תוכיח את עמיתך ולא תשא עליו חטא. ואמרו בספרא, מניין אם הוכחתו ארבע וחמש פעמים ולא חזר, שאתה חייב לחזור ולהוכיח, תלמוד לומר הוכח תוכיח. ועוד אמרו זכרונם לברכה בגמרא [ב"מ ל"א ע"א] הוכח תוכיח, אפילו מאה פעמים:

ואמרו שם בספרא, יכול מוכיחו ופניו משתנות, תלמוד לומר ולא תשא עליו חטא. וזה מלמד שבתחילת התוכחה שראוי לאדם להוכיח בסתר ובלשון רכה ודברי נחת, כדי שלא יתבייש. ואין ספק שאם לא חזר בו בכך, שמכלימין אותו החוטא ברבים ומפרסמין חטאו ומחרפין אותו עד שיחזור למוטב: